*טקסט זה נכתב בלשון נקבה אך מיועד לשני המינים
הפגיעה האחרונה בתפקודים הניהוליים שנעסוק בה היא במוטיבציה ובהנעה.
אני רוצה שתקראו טוב את מה שאני כותבת:
אתן חוות הרבה פחות הנאה מההישגים היומיומיים שלכן.
יש לכן פחות דופמין במוח, מה שאומר, פחות חווית תגמול על מה שמבוצע, ויותר חוויות תסכול ביום יום.
זה באמת אומר שקשה לכן יותר לשמור על המוטיבציה שלכן.
זה מסביר גם את הגליות שקיימת לכן באנרגיות בעסק, זה מסביר למה משימות יומיומיות שנואות עליכן ואתן מחפשות כל הזמן את החדש, וזה מסביר את העייפות שמתלווה לניהול העסק ואת חוסר החשק.
מדובר בתופעה נוירולוגית, ויחד עם העומס הקיים באופן כללי בחיים והעומס המיוחד כי המוח שלכן לא פועל כיחידה מאוחדת לעזור לכן לקדם משימות, אתן ממש עובדות כנגד המוח שלכן.
עד כדי כך, שאני ממש חווה סבל כשאני כותבת את הדברים, כי זה ממש קשה לפעול נגד התנאים הטבעיים שלנו.
בגלל זה אני גם ממש מעריכה אתכן, ומקדישה זמן יקר כדי לכתוב את המאמר הזה.
אתן באמת עובדות הרבה יותר קשה, כל הישג שלכן מעיד על העוצמות הגבוהות שקיימות אצלכן, ואתן מדהימות על כל דבר שקורה.
ויחד עם זאת, זה המצב ואיתו צריך לפעול.
רצון ולא רגש רגעי:
מה שצריך להניע אתכן הוא מה שאתן רוצות שיקרה ולא מה שאתן מרגישות כרגע שנכון לקרות.
אם הפעולה תומכת בעתיד הרצוי שלכן, היא שווה את המאמץ לפעולה הנדרשת, גם כשהמוטיבציה נמוכה.
תרגול תפקוד:
תרגלו עבודה ללא מוטיבציה, קשה ככל שזה נשמע; זה יאפשר לכן להשיג את היעדים הרצויים לכן.
חמלה:
חמלו על עצמכן; אתן עובדות יותר קשה כדי להשיג את מה שאתן רוצות.
הערכה עצמית:
העריכו את עצמכם בקול. ההנעה שלכן לא מגיעה מבפנים, אז עשו אותה מבחוץ – חגגו כל משימה שאתן מבצעות, כל הישג שמגיע, קטן ככל שיהיה. אמרו בקול, "כל הכבוד לי שעשיתי את זה," או "איזה כיף שהצלחתי להשיג."
נהלי הצלחה:
צרו לעצמכן נהלי הצלחה – "איך אני מפנקת את עצמי כשאני משיגה את ההישג הרצוי?"
"איך אני מעודדת את עצמי לעשות משימה שאין לי חשק?"
הפכו תשובות אלו לנהלים, כי מגיע לכן להרגיש את חדוות העשייה, וחדווה זו גם תאפשר לכן להשיג יותר מהר את התוצאות שאתן רוצות.
חשוב שתדעו שגם אנשים ללא ADHD, עלולים לחבל במערכת התגמול שלהם בעסק.
אני עוסקת בנושא זה רבות בייעוץ שלי – אנשים שיודעים להעריך כל הצלחה שלהם, גם אם החלומות שלהם רחוקים בהרבה הם מצליחים יותר מאלו שמגיעים להישג, או שהם עושים את כל המשימות, אבל הם רק רואים את מה שלא קורה.
חוסר התגמול הזה ממש הורס בפועל את היכולת של העסק להשיג את יעדיו.
המוח רוצה להרגיש מתוגמל; אם אתן גונבות לו את חווית הסיפוק, או שהוא לא מקבל אותו באופן טבעי, אין לו שום 'עניין' להמשיך את הפעולות הנדרשות שבסופו של דבר מייצרות גם את ההישגים הרצויים.
אז עליכן מוטלות החובה וההנאה לספק לעצמכן דרך עזרים חיצונים את תחושת ההישג על השלמת משימה או על השגת יעד.
בהצלחה!! מכל הלב!
וזהו, החלק הבא והאחרון הוא כמה מילים אישיות ממני אליכם, מוזמנות להמשיך ולקרוא
