אהבתם את התוכן?
מוזמנים להיות שותפים על ידי buymecoffee
תרומתכם תעודד יצירת תכנים איכותים נוספים.
ניהול עסק עם הפרעת קשב (ADHD) הוא מסע ייחודי. זה לא רק עניין של משמעת או תכנון זמן — זו התמודדות יומיומית עם עומס, פיזור, ודחיינות, שגם שגרת חיים "רגילה" לא תמיד מצליחה להכיל. ולמרות הקשיים, בעלי עסקים עם ADHD הם לרוב אנשים יצירתיים, חכמים, עם רעיונות יוצאי דופן – רק שהיישום לא תמיד בא בקלות.
במאמר הזה אני מבקשת להציע חמישה הרגלים קטנים ופשוטים, שיכולים לשנות לגמרי את הדרך שבה את מתנהלת בעסק שלך. הרגלים שמבינים אותך. שעובדים איתך. שמבוססים על ניסיון, ייעוץ עסקי לבעלי קשב, וגם חוויות מהחיים עצמם.
אם גם את שואפת להרגיש יותר בשליטה, פחות מוצפת, ועם עסק שפועל בקצב שלך – את במקום הנכון.
לאורך השנים, ראיתי שוב ושוב כמה הרגלים קטנים יכולים לעשות שינוי גדול — במיוחד אצל בעלי ובעלות עסקים שמתמודדים עם ADHD.
הרבה פעמים זה לא חוסר רצון, לא חוסר יכולת.
זה פשוט עומס – עומס של משימות, של מחשבות, של רעש פנימי.
ובתוך כל זה, מה שחסר לפעמים זה לא עוד ידע או טכניקה — אלא עוגן. משהו שאפשר להיאחז בו, לחזור אליו, להתבסס עליו.
גם אני, כאדם שמלווה עסקים אבל גם חיה את העולם הזה מבפנים, הרגשתי את זה.
הבנתי שאני לא צריכה לרדוף אחרי הזמן, אלא לתת לו צורה.
לא לנסות "לשלוט" ביומיום – אלא לבנות מסגרת שתעבוד בשבילי.
אז התחלתי להרכיב לעצמי שגרות קטנות:
מה שנראה קטן, שולי, טכני – התברר ככלי שעוזר לי להיות הרבה יותר נוכחת, רגועה, ומדויקת.
וזה גם מה שראיתי קורה אצל כל כך הרבה מהלקוחות שלי — ברגע שהרגלים נכנסים לפעולה, העסק מתחיל להתייצב, והתחושה הפנימית משתנה לגמרי.
כי הפרעת קשב מערערת בדיוק את המקומות שבהם עסק צריך יציבות:
והכי חשוב – הרגלים יומיומיים הם לא משמעת, אלא חמלה במבנה ברור.
הם לא נועדו לדחוף אותך, אלא לאפשר לך להתקדם בלי ליפול כל רגע לעוד הצפה, עוד דחיינות, עוד ביקורת עצמית.
כשמנהלים עסק עם הפרעת קשב, הזמן לפעמים מרגיש כמו דבר נוזלי. אין גבול ברור מתי "עובדים" ומתי "נחים". לפעמים מתחילים מאוחר ומרגישים אשמה כל היום, לפעמים נשארים מול המחשב גם כשהראש כבר לא שם — כי אולי עוד רגע "יהיה לי פוקוס".
אבל הרגל אחד, פשוט (ולפעמים מהפכני), יכול לעשות סדר:
להחליט מראש מתי אני בעבודה — ומתי אני לא.
וזה לא חייב להיות 9:00 עד 17:00.
זה לא חייב להיות "כמו אצל כולם".
זה רק צריך להיות ברור.
כי כשאין גבולות – המוח לא נח.
וכשאין מנוחה, גם העבודה נעשית מתוך עייפות, תסכול, וחוסר פוקוס.
ברגע שיש הרגל של סגירת יום – גם אם הוא גמיש – נכנסת תחושת סיום, הישג, והכי חשוב:
מותר לי עכשיו לא לעבוד. באמת. בלי אשמה.
ההרגל הזה הוא לא נוקשות – הוא חמלה.
הוא מאפשר לך להיות בעבודה כשאת שם באמת, ולהיות בחיים כשאת שם לגמרי.
יש משהו לא הוגן בניהול עסק עם ADHD: גם כשאנחנו עובדים קשה – זה לא תמיד מרגיש כמו הצלחה. המוח עובר לדבר הבא, משווה לאחרים, מזכיר את מה שלא הספקנו.
ואז עולה התחושה המוכרת: אני לא מספיק טובה.
לבחור, בכל יום, לראות לפחות דבר אחד שעשית טוב – ולהחמיא לעצמך עליו.
כן, גם אם הוא קטן.
כן, גם אם לא סיימת הכל.
בעצם – דווקא אז.
אפשר גם לשלוח לעצמך הודעת וואטסאפ, או לספר בקול רם מול המראה.
זה אולי נשמע מוזר, אבל אחרי שבוע – את תתחילי להרגיש את ההבדל.
כי חוויית התסכול אצל בעלי עסקים עם ADHD גבוהה יותר.
הפער בין הרצון לביצוע, בין היכולת לתוצאה – שוחק את תחושת המסוגלות.
וכשאין מסוגלות – אנחנו מתחילים להאמין לקול הביקורתי.
אבל ברגע שאת מחזקת את עצמך באופן יזום – אפילו פעם אחת ביום –
משהו משתנה.
משהו בפנים מתחיל לסמוך. להתחזק.
ולהזכיר לך שיש דרך – והיא שלך.
יש ימים שאנחנו חדים, מפוקסים, מרגישים שאנחנו יכולים "לבלוע את העולם".
ויש ימים אחרים — שהמוח מתפזר, הרגש מציף, והגוף עייף.
אצל בעלי ובעלות עסקים עם ADHD, המעברים בין המצבים האלה יכולים להיות מהירים, חדים, מבלבלים.
וכשאנחנו מתעקשים לעשות את המשימה הלא נכונה בזמן הלא מתאים – אנחנו לא רק לא מצליחים. אנחנו גם יוצאים עם תחושת כישלון.
ולכן ההרגל השלישי הוא לשאול את עצמנו כל יום:
"מה רמת האנרגיה שלי עכשיו – ואיזו משימה תתאים לה?"
כי הרגל כזה נותן לנו גמישות בלי לוותר על ההתקדמות.
הוא מחזיר לנו שליטה – אבל שליטה שמכירה במציאות הפנימית, לא כזו שמתעלמת ממנה.
וכשאנחנו בוחרים משימות לפי אנרגיה, אנחנו לא בורחים מהעבודה.
אנחנו פשוט בוחרים עבודה שמתאימה לרגע הזה — וככה גם מצליחים להחזיק לאורך זמן.
עכשיו בואי נתרגל את זה רגע 🙂
אם את מרגישה עכשיו שאת צריכה שנייה לנשום – תעצרי.
תתמתחי. תקומי. תשתי מים. תני למילים לשקוע.
גם קריאה, כשהיא ברצף, עלולה להעמיס.
ואנחנו כאן לא כדי להעמיס – אלא כדי לפרק עומסים.
כסף הוא אחד התחומים הכי טעונים אצל בעלי ובעלות עסקים עם הפרעת קשב.
לא כי אין אחריות, אלא כי לפעמים עצם המפגש עם המספרים –
הוא כמו להתקרב למשהו שמפחיד לפגוש: טעויות, פערים, בושה, כאב.
ולכן, הרגל אחד קטן, קבוע, שיכול להפוך את כל היחסים עם הכסף – הוא בדיקה יומית קצרה. בלי שיפוט. בלי ביקורת. רק לראות.
לא מנתחים, לא מתכננים עתיד כלכלי – רק יוצרים נוכחות רגועה.
כי הימנעות מהכסף שוחקת מבפנים.
היא יוצרת תחושת איום קבוע, גם כשאין סיבה אמיתית לדאגה.
היא מדליקה בראש נורות אדומות – גם כשחשבון הבנק בכלל בירוק.
אבל כשאנחנו פוגשות את המספרים ביום־יום – משהו מתרכך.
הם הופכים לדיאלוג, לא לשוטר.
אנחנו מתחילות להבין דפוסים, לשים לב לתקופות, לזהות הזדמנויות.
וזו לא רק שקט נפשי —
זו גם התכווננות יומיומית לעובדה שאנחנו כאן כדי להתפרנס.
כדי שהעסק יהיה רווחי.
כדי שהעשייה תתמוך בחיים — לא רק מבחינה רגשית, אלא גם כלכלית.
ברגע שהפגישה עם המספרים הופכת לשגרה יומית רכה,
אנחנו מזכירות לעצמנו שזה חלק טבעי מהניהול, לא משהו שצריך לפחד ממנו.
ויש בזה המון חופש.
אנחנו רגילים לחשוב שהפסקה היא "הפוגה מהעבודה כדי לחזור לעבודה".
אבל בעלי ובעלות עסקים עם ADHD לא תמיד יודעים להיות בלי משימה.
המוח ממשיך לרוץ גם כשקמים מהמחשב, וגם כשכביכול "נחים" – בפנים יש עוד רשימה.
ולכן, ההרגל החמישי הוא לא עוד משימה ביומן.
הוא רגע קטן של חירות:
הפסקה יומית אחת שנועדה רק להיות. בלי מטרה. בלי שיפור. בלי פרודוקטיביות.
כי הוא עוזר לגוף ולמוח להבין – שאני לא רק כלי עבודה.
שיש בי גם שקט, גם נוכחות, גם מקום שהוא שלי – בלי קשר לביצועים שלי היום.
וזה גם מה שיוצר את האנרגיה לעשייה שבאה אחר כך.
לא ממקום שחוק, אלא ממקום שנטען.
דווקא בעלי ובעלות עסקים עם ADHD, שחווים עומס פנימי כמעט תמידי –
זקוקים להרגל קבוע של חוסר-עשייה מודעת.
לא כדי להספיק פחות – אלא כדי לנשום יותר.
ולפעמים, דווקא ברגע הזה שבו לא עשינו כלום,
הכי הרבה מתחיל לקרות.
חמישה הרגלים קטנים.
חמש פעימות של שקט בתוך עסק שחי בתנועה.
אם יש משהו שלמדתי — גם מעצמי וגם מעשרות עסקים שאני מלווה —
זה שדווקא אצל מי שההתנהלות היומיומית מאתגרת,
דווקא כשיש רגישות, עומס, תסכול או נטייה לדחות –
הרגלים רכים, חוזרים, פשוטים – הם אלו שמחזיקים את העסק בחיים.
לא בגלל שהם מרשימים,
אלא בגלל שהם יוצרים שגרה שאפשר להישען עליה.
הם בונים קצב.
הם מחזקים תחושת מסוגלות.
והם מזכירים לנו, כל יום מחדש: אנחנו לא אמורים לעשות הכל — רק להישאר בתנועה.
אז בין אם תבחרי להתחיל בהרגל אחד, או לשלב את כולם בהדרגה –
תני לעצמך להרגיש שזה לא עוד "עודף משימות" ביומן,
אלא בחירה לבנות סביבך סביבה שמבינה אותך.
שעוזרת לך להתקדם גם כשקשה.
שעובדת איתך, לא נגדך.
והעסק? הוא ירגיש את זה.
הוא יתחיל להיראות אחרת.
ואולי, גם את תרגישי אחרת – פחות לבד, יותר בטוחה ויותר את.
אם את מרגישה שהגיע הזמן לבנות סביבך מערכת שתתמוך בך באמת,
שתעזור לך להתנהל בעסק בקצב שלך, עם הרגלים שמתאימים בדיוק למי שאת –
אני כאן, בשמחה ובכוונה.
אפשר לשלוח לי הודעה, לשתף אותי במה עובר עלייך, ולבדוק יחד איך אפשר להתקדם.
