על טראומה ועסקים – איך ניהול עסק מועיל בימים אלו?

מדוע ניהול העסק מיטיב ומחזק בהתמודדות עם טראומה?

אם אנחנו מבינים טראומה כאירוע מעורר סטרס רב, בעקבות תחושת חוסר אונים ופחד עמוק, נוכל להבין גם למה התמקדות בקידום עסק יכול להיות פעולה מיטיבה.

ככלל, יש שתי סיבות מדוע אנחנו מרוויחים את כספינו דרך עסק:

1.  האפשרות להרוויח יותר מהקיים בשוק
2. האפשרות להביא לידי ביטוי את החוזקות שלנו או את השליחות שבנו.

ההיבט השני הוא דווקא זה שמשמעותי לחווית הריפוי.

העיסוק במשהו שאנחנו טובים בו, שמחובר אלינו, שמביא לידי ביטוי את האמונות והערכים שלנו, זה כלי מעגן עם תשובת משקל אל מול חווית חוסר האונים, הפחד והבלבול.

העסק מעגן אותנו חזרה לכוחות הפנימיים המשמעותיים, אלו שהיו קודם וקיימים עכשיו למרות כל מה שעברנו.

העסק מעגן גם בהיבט ההישרדותי, לחזור ולפעול כדי לשמור על הצרכים ההישרדותיים שלנו, גם זה משמעותי מאוד לשחרור מחווית הטראומה.

זה לא קל בתוך חוויה של טראומה להתחבר מחדש לעוגנים שלנו, לעוגני החוזקות ולעוגני ההישרדות, היות שבעת טראומה שקועים עמוק בתוך הפחד, חוסר האונים והבלבול.

לכן מה שמומלץ לעשות הוא להתחבר לאט.

1. להיזכר בלקוחות שלנו.
2. להיזכר בפעולות הטובות שעשינו בתוך העסק..
3. להיכנס לרשימת החובות , כדי לראות מי צריך לשלם לנו.
4. ליצור קשר עם לקוח אחד שהעבודה איתו משמעותית עבורנו ולשמוע מה שלומו.
5. לעשות פעולה שיווקית אחת, קטנה ככל האפשר.
6. לדבר עם חברים על העסק.

זה מאתגר, אבל העסק יכול להוות סולם מיטיב להתחזקות הרגשית הנדרשת אחרי טראומה.

איך נזהה שאנחנו פועלים בעסק מתוך טראומה?

התגובות לאירוע קיצוני המעורר סטרס הן שלושה: קיפאון, בריחה, תקיפה.

בשלב זה אני מבקשת לבחון איתכם האם הפעולות שאתם עושים כעת בעסק נובעים מאותם התגובות לסטרס או מחוברים לכוחות ולעוצמות הקיימות בכם כעת.

בואו נפרוט כיצד יכולים להתבטא שלושת אלו בניהול העסק.

קיפאון – הכי קל לזיהוי, זה שיתוק.

שיתוק יכול להיות מעשי, כלומר ממש חוסר יכולת לגשת לכל פעילות עסקי. 

תחושה של עייפות מוגברת, ידיים כבולות, הראש לא מצליח לחשוב, תחושה של בלבול וחוסר חיבור לעסק.

שיתוק גם יכול להיות מחשבתי, בתוך ניהול העסק:

חוסר יכולת להתגמש למול המצב הקיים, למצוא פתרונות חדשים, להפעיל דרכי שיווק שונות מותאמות מציאות.

כלומר יש פעילות בעסק אבל היא מתקיימת מתוך קיפאון מחשבתי, מה שהיה הוא שיהיה, ללא התאמה למציאות הקיימת.

בריחה – היא כל מעשה שנעשה בעסק שלא לטובתו, אלא כדי לברוח מהמצב הקיים.

התנדבות מוגזמת ביחס לצרכים, גוללים כל היום בחדשות, משחקים בפלאפון.

לחילופין, התעסקות אובססיבית בשאלות שאינן ליבת הפעילות הנדרשת כעת בעסק, שאלות שאינן מתקשרות לאיתור פתרונות לצרכים הקיימים, דיונים מקיפים בפייסבוק על האם מותר או אסור לנהל עסק, התעסקות מרובה במקום שלי מול העסק – האם אני מספיק טובה, האם אני בסדר מול הלקוחות וכו', במקום להכיר בכך שהעסק הוא כרגע עוגן. 

השאלה היחידה שצריכה להישאל כרגע, היא איך העסק עוזר לי להחלים ועוזר לי לשרוד כלכלית.

תקיפה – ה Doing של התגובה לחווית דחק מעוררת סטרס .

לעשות המון, אבל שוב לא לטובת העסק אלא כדי להגן על עצמינו.

זה יכול להיות התנהגות נוקשה מול לקוחות, התנהגות נוקשה מול העצמי – דרישה לעבוד בעסק בשעות ובמצבים שאינם תואמים. התעקשות על גובה הריווחיות, התעקשות על מכירת מוצרים שאינם תואמי מצב.

תגובות חריפות לסיטואציות שביום יום אפשר להגיב עליהן יותר ברוגע.

תוספת כעס וקונפליקטים בתוך העסק שלא היו קיימים קודם.

במידה ואתם מזהים את עצמכם באחד מאלו, אתם עדיין בתוך חווית הטראומה. החוויה הקשה שעברתם ושאנו כולנו עוברים מציפה אתכם.

יש לעשות שני דברים:

1. לזהות איפה הסטרס מתבטא בעסק שלכם, כדי שלא ימשיך לפגוע בכם.
   כשתהיו בטוב לא תרצו לגלות את הנזקים שהמצב גרם לעסק שלכם, דרככם.
2. לפעול לאט לחיבור עם המצב.
   בין אם אתם בקיפאון, בבריחה, או בתקיפה, מה שנדרש מכם כרגע הוא להתחבר לאט לכוחות שלכם, ע"י שירות לאדם אחד, כתיבה של תוכן מקצועי, עזרה ממוקדת למישהו אחר, שיחה עם קולגות ועוד. לאט לאט, כל פעם עוד פעולה אחת בעסק עד לחיבור המלא.

אם אתם רוצים לחלוק איתי את ההתמודדות שלכם, אשמח להיות לכתובת, מוזמנים לשלוח מייל: rziv@rziv.co.il

בשורות טובות ושימרו על עצמכם.

רות